החלטה בתיק עת"א 28760-12-11

1.         העותר נדון למאסר של 3 שנים וחצי בעבירות נגד הרכוש ושימוש בסמים. החל לשאת מאסרו ב-30.3.2009.תום מאסרו ספטמבר 2012. העותר שולב בסבב חופשות.

2.         ביום 28.9.11 יצא העותר לחופשת חג של 96 שעות. על פי התנאים שנקבעו ב"פס החופשה" היה על העותר לשהות במהלך החופשה בטבריה ברח' גולני ב/102 דירה 7.

ב 2.10.11 חזר העותר מהחופשה לכלא.

3.         ביום 3.10.11 זומן העותר למשרד שב"ס ונעשה לו שימוע במהלכו נאמר לו כי ב 29.9.11 בשעה 01:15 לפנות בוקר נעשתה ביקורת בכתובת הנ"ל ולא נמצא איש בבית. העותר הכחיש את הטענה וטען שעשה את החג עם בני משפחתו בכתובת הנ"ל.

בתום השימוע הוזהר העותר שאם הדבר ישנה, תוקפאנה חופשותיו לחצי שנה

4.         דו"ח האירוע הועבר למשטרת ישראל. בעקבות כך הודיעה משטרת ישראל כי תוצאות השימוע אינן מקובלות עליה ויש להקפיא את חופשותיו למשך 6 חודשים החל מ- 2.11.11 ולשנות את הקטגוריה של העותר מב-2 לב-1.

5.         ב-23.10.11 פנה העותר בבקשה לחופשה ובקשתו סורבה. מכאן העתירה שבפני.

העתירה מכוונת כנגד שינוי הקטגוריה וכנגד הפסקת החופשות.

6.         לטענת העותר החלטת המשיב אינה צודקת. לטענתו, בזמן הרלבנטי הוא היה בכתובת רח' גולני ב/102 בעוד הביקורת נעשתה ברחוב גולני 102, מבלי שצוין בדו"ח באיזו מן הכניסות נעשתה הביקורת. לטענתו, נפלה טעות אצל המשיב הנעוצה בכך שהשוטר לא הגיע לכתובת הנכונה ולא דפק על דלת הדירה הנכונה.

לעתירה צורף תצהיר החתום על ידי אביו של העותר המאשר שבזמן הרלבנטי הם היו בבית ולא נעשתה ביקורת בתאריך הנ"ל.

7.         המשיב מתנגד לקבלת העתירה וסומך טיעוניו על דו"ח הסייר ממשטרת טבריה ממנו עולה כי לא היה מענה מהדירה בה אמור היה להימצא העותר קרוב ל - 10 דקות. ב"כ המשיב ציין בכתב התשובה כי במהלך השימוע שנערך לעותר, טען העותר כי הוא היה בבית.

לטענת המשיב ההחלטה הסופית של המשיב לשלול מהעותר טובת הנאה הנסמכת על עמדתה של משטרת ישראל היא סבירה וצודקת ואין להתערב בה.

בשולי הדברים בכתב התשובה ציין ב"כ המשיב כי העותר לא מיצה את ההליך המנהלי, שכן הוא רשאי לפנות לגורמי שב"ס בבקשה לקיצור או ביטול תקופת הפסקת החופשות והוא לא עשה כן.

8.         לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים בדיון ב- 31.1.12, ונתתי דעתי לטענת המשיב כי הביקורת נעשתה ב-ב/102 ומאחר ועל פי דו"ח הביקורת הביקור היה בגולני 102 הוריתי למשיב להגיש תצהיר חתום על ידי  הסייר שערך את הביקור במקום.

9.         ביום 4.3.12 הוגש לבית המשפט תצהיר החתום על ידי הסייר, ממנו עולה כי בתאריך 1.2.12 ביקר ברח' גולני 102/7 כניסה ב', באותה דירה בה ביקר ב- 29.9.11, דפק בדלת כדי לוודא שבדירה הנ"ל מתגורר אביו של העותר. אביו נשאל וענה בחיוב. נאמר בתצהיר, כי בביקור הראשון (הביקור הרלבנטי מ-29.9.11) הכתובת אומתה באמצעות השכנה המתגוררת ממול. נאמר בתצהיר כי הוא דפק בדלת זמן ממושך ואף אחד לא ענה.

10.        החלטת המשיב המבוססת על דו"ח הסייר מ- 29.9.11, שהתברר בדיעבד שהביקור אכן נעשה בכתובת גולני ב/102 (שם היה אמור העותר לשהות) היא החלטה סבירה. ברם, אינני מוציאה מכלל אפשרות כי יש גם ממש בדברי העותר, כי הוא שהה אותה עת בבית והדפיקות של הסייר ככל הנראה לא נשמעו. טענת העותר אומתה בתצהיר שהוגש על ידי אביו. תחושה זו מתחזקת נוכח העובדה שאביו של העותר הוא אדם קשיש בן 84, והדעת נותנת שבשעה הרלבנטית הוא נם את שנתו, כמו גם חוסר הסבירות שאדם בגילו לא ישהה בשעה זו בביתו.

11.        יוצא איפוא שבפועל העותר לא יצא לחופשות כמעט 6 חודשים (מיום 2.10.11) שזוהי התקופה המקסימלית שניתן להקפיא חופשותיו על פי הפקודה.

לפיכך, נכון להיום, בהיעדר מניעה ממשית אחרת, אני מורה להחזיר את העותר לסבב חופשות תוך 21 יום.

המזכירות תישלח העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים.